החלטה בתיק בש"א 23133/07

הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה על הסף מפאת התיישנות, בטענה שעילת התביעה הנטענת התגבשה כבר בשנת 1997.

בכתב התביעה נטען, כי בשנת 1997, התקשר התובע 1  עם הנתבע 1 בעיסקה שבמסגרתה סוכם, כי התובע 1 ישקיע סכום מסויים במסעדת "בני הדייג" בנמל יפו, תמורת קבלת 50% מהבעלות בתובעת 3.  על פי הנטען, לתובע 1 נאמר, כי למרות שבבעלותו 50% מהזכויות בתובעת 3, הרי שבאופן פורמלי יועברו על שמו 100% ממניות התובעת 3, כיוון שהדבר יקל על הנתבע 1 בהתמודדות עם חובותיו האישיים.

שטרי העברת המניות צורפו כנספח ב' לכתב התביעה, וניתן להיווכח, כי הם נערכו ביום 29/10/97.

התובע 1 טען, כי לאחר העברת מניות התובעת 3 על שמו, התברר לו היקפן הנרחב של חובותיה (שהוסתרו ממנו קודם לכן), והופנו אליו דרישות תשלום בגינן. 

על פי הנטען, הנתבע 1 נטל לרשותו את כל הכנסות התובעת 3, ונישל את התובע 1 מהן, וכן מנע ממנו גישה לניהול השוטף של המסעדה.

בנוסף, טען התובע 1, כי הנתבע 1 דרש ממנו לשלם את חובותיו האישיים למלווים בשוק האפור.

לבסוף, המסעדה בנמל יפו נסגרה, כיוון שלא שולמו דמי השכירות.

התובע 1 טען, כי בשנת 2002 הוא נדהם לגלות שנפתחה מסעדה חדשה בנמל תל אביב, ששמה כשם המסעדה שהיתה בבעלותו- "מסעדת בני הדייג", וזאת תוך גרימת נזק למוניטין התובעת 3, ולאחרונה התברר לו כי נפתחו מסעדות נוספות בשם זה, בתל אביב ובהרצליה.

התובע 1 טוען, כי התברר לו שבשנת 1993 נרשם על שם הנתבע 1 הסימן המסחרי "בני הדייג", עובדה שהוסתרה ממנו בעת שרכש את הזכויות בתובעת 3.

ניתן להיווכח, כי הטענות העובדתיות שבתביעה נסבות על שני מועדים עיקריים-

(א)    עריכת העיסקה והעברת המניות על שם התובע 1, בשנת 1997;

(ב)     פתיחת מסעדות חדשות בתקופה שהחל משנת 2002 ואילך.

מכאן, כי הטענות הנסבות על גזילת מוניטין התובעת 3, קשורות לתקופה שהחל משנת 2002, וממילא לא חלפה תקופת ההתיישנות ביחס לעילת התביעה הנובעת מהן.

לעומת זאת, הטענות בדבר חיוב התובע 1 בכל חובות התובעת 3, נישולו מהכנסותיה ומימון חובותיו האישיים של הנתבע 1, מתפרשות על פני תקופה שאינה לחלוטין מוגדרת, שכן המועדים הרלוונטיים להם אינם מפורטים בכתב התביעה, וכן אין איזכור של המועד שבו נסגרה המסעדה.

מכל מקום, התובעים טוענים בתגובתם, כי התביעה הנוכחית אינה התביעה הראשונה שהגישו בגין הטענות האמורות, וביום 9/9/04 הם הגישו תביעה כספית והצהרתית כנגד הנתבעים (ת"א 2249/04), שנמחקה בהחלטה מיום 3/12/06. התובעים טענו, כי הם הגישו בקשה לביטול החלטת המחיקה, ובה טרם התקבלה החלטה, כך שלמעשה, התובענה הנוכחית הוגשה "למען הזהירות".

לפיכך, לטענתם, על פי סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התקופה שבין הגשת התובענה הראשונה ובין הגשת התביעה הנוכחית, אינה נמנית לעניין ההתיישנות.

על פי הרישום במחשב בית המשפט, טרם ניתנה החלטה בבקשה האמורה לביטול החלטה, וההליך בת"א 2249/04 נותר סגור.

עיינתי בתיק בית המשפט בת"א 2249/04 (שהובא מארכיב תיקים סגורים), ונוכחתי כי לא מצויה בו הבקשה לביטול החלטה, אם כי היא מופיעה ברישום במחשב בית המשפט.  התובעים מתבקשים להגיש את בקשתם בשנית.

על התובעים להחליט לאן פניהם מועדות- האם בכוונתם לחזור בהם מהחלטת המחיקה של התביעה בת"א 2249/04 ולנהל את ההליך הנוכחי, או שמא בכוונתם לעמוד על בקשתם בת"א 2249/04 שאז יש להורות על מחיקת ההליך הנוכחי, ובכל מקרה, אין מקום לנהל את שני ההליכים החופפים במקביל.